מבואת כניסה: הפינה שקובעת איך הבית מרגיש

הכניסה לבית היא המקום שעוברים בו הכי הרבה פעמים ביום, ובדרך כלל זה גם המקום שמתוכנן הכי פחות. קצת מחשבה שם משנה את התחושה של כל הבית.

מה מבואה טובה צריכה

• מקום להניחמשטח קטן למפתחות, לדואר ולטלפון; בלעדיו הכול נודד לשולחן האוכל.
• תלייה ומושבקולב ומקום לשבת לנעילת נעליים משנים את החוויה היומיומית.
• אחסון נעליים סגורארון רדוד לאורך הקיר עדיף על ערימה ליד הדלת.
• תאורה נעימהלא ספוט אחד קר; תאורת קיר או מנורה רכה עושה קבלת פנים.
• מראהפרקטית ביציאה, ומרחיבה חזותית מסדרון צר.

כשאין באמת מבואה

ברוב הדירות נכנסים ישר לסלון. הפתרון הוא ליצור הפרדה רמוזה: שינוי בגוון הקיר, ריצוף שונה בפס צר, ספרייה פתוחה נמוכה או מחיצת גבס חלקית. גם שטיח וקולב במקום מוגדר יוצרים "אזור כניסה" בתודעה. אם יש נישה או פינה מתה ליד הדלת, זה בדיוק המקום לנגרות בהתאמה. ראו גם מסדרונות ומעברים, אחסון בנוי ותוכנית תאורה.

חשמל ותאורה במבואה: מה שמתכננים לפני הגבס

מבואה נכשלת לרוב לא בגלל עיצוב אלא בגלל שלא חשבו על החשמל שלה. זה החלל שנכנסים אליו עם ידיים מלאות, בחושך, ובמעבר מהיר, ולכן מיקום המפסק חשוב בו יותר מבכל חדר אחר.

שלוש נקודות שווה לקבוע מראש. הראשונה היא מפסק בדיוק ליד הדלת בצד שנוח לפתוח איתו, ורצוי גם אפשרות לכבות את אותה תאורה מהמסדרון או מהסלון, כדי שלא צריך לחזור. השנייה היא שקע ברמת שולחן, לא ליד הרצפה, לטעינת טלפון ומפתחות חכמים במקום קבוע. השלישית היא חיישן תנועה או נורת לילה נמוכה, שהופכים כניסה מאוחרת הביתה לפשוטה בלי להדליף אור לכל הבית.

שווה גם לחשוב על תאורה בגובה העין ולא רק בתקרה. מנורת קיר או תאורה מאחורי מראה נותנות אור רך שמאיר פנים, בעוד שספוט תקרה בודד מעל הראש יוצר צללים ותחושה של מסדרון שירות.

המטר הכי נדרס בבית

מבואה סופגת יותר בלאי לכל מטר מכל מקום אחר: נעליים רטובות, מזוודות, אופניים, עגלה, וכלב שנכנס מהגשם. לכן הגימורים בה צריכים להיבחר לפי עמידות ולא לפי מראה בלבד.

ברצפה שווה חומר עם ספיגה נמוכה ומקדם החלקה גבוה, כי זו הנקודה שאליה נכנסים רטובים. בקיר שווה צבע רחיץ עד גובה של מטר וחצי לפחות, או חיפוי נמוך שסופג את המכות במקום הצבע. ובפינות שבהן עוברים עם חפצים, פינת מגן שקופה או פרופיל אלומיניום דק חוסכים תיקון חוזר של שפכטל וצבע כל שנה.